לא מזמן יצאה סדרה תיעודית חדשה על מייקל ג'ורדן בנטפליקס – "הריקוד האחרון" (שאני בטוח שלפחות רובכם מכירים בשלב זה לאור ההייפ סביב הסדרה), שמדברת על המורשת של ג'ורדן והעונה האחרונה שלו בבולס, המתחים בקבוצה ועוד. עד כה יצאו שני פרקים בלבד, וחלק נכבד מהם הוקדש לדיבור על סקוטי פיפן, ולא בכדי – פיפן היה הרובין לבאטמן, עשה את העבודה השחורה הרבה פעמים, אבל גם בלט בצד ההתקפי לעיתים לא פחות מבהגנתי. לאור הדיבור הרב על פיפן, שהיה אחד השחקנים הבולטים ביותר במהפכת הכישורים והיכולת ב-NBA – הוא יכול לקלוע, להגן, למסור ולקחת ריבאונד, או בקיצור, ממש אבטיפוס של לברון ג'יימס, לכן החלטתי להקדיש לו את החלק הראשון בפוסט, ולכתוב על שלושת השחקנים השלמים והמגוונים ביותר ב-NBA נכון להיום (יש לזכור שזוהי דעתי האישית בלבד ולכל אדם יש את הדירוג שלו לדברים, מוזמנים לכתוב את שלכם בתגובות).

מקום 3 – קוואי לנארד

ה"טופר" נמצא במקום השלישי והמכובד מאוד ברשימה שלי, וזה לא במקרה – קוואי הוא ככל הנראה אחד השחקנים המוכשרים ביותר בימינו (יש המחשיבים אותו כטוב ביותר, אבל אני לא ביניהם), והוא שחקן מושלם לעידן המודרני, בו שחקן צריך להיות מפותח וקבוצתי מאוד, אך בעת הצורך לדעת גם לקחת את הקבוצה על הגב לאורך משחקים שלמים, ובמיוחד ברגעי הקלאץ', כפי שהראה בשנה שעברה כשלקח את טורונטו לאליפותם הראשונה אי פעם, וזכה ב-MVP של סדרת הגמר.

הוא נכנס לדעתי למקום השלישי ברשימה בעיקר בזכות ההגנה המדהימה, ככל הנראה אחת מהטובות ביותר בכל הליגה, כשהוא עושה זאת עם אינסטינקטים מדהימים וידיים המתמתחות להן עד האינסוף ומעבר לו. בנוסף להגנה, הוא גם סקורר מדהים ויעיל באופן יחסי, במיוחד לאור כך שפעמים רבות הוא משתמש בנשק המיד ריינג', שאותו שכלל והפך ורצחני, בדומה לכמה מכוכבי שנות ה-80 וה-90, אך הוא גם קולע באחוזים טובים לשלוש (36.6%) בווליום הגבוה היותר בקריירה שלו, וקולע באחוזים נהדרים מהקו – 88.9%. אל הקליעה וההגנה הוא הוסיף עוד יותר העונה את יכולת המסירה. ידוע לכולנו שהוא שחקן מאוד אינטליגנטי על המגרש, והוא הראה זאת השנה עם 5 אסיסטים למשחק. בסופו של דבר, ההגנה, הסקורינג והחכמה הופכים את קוואי לאחד מהשחקנים הכי מסוכנים ומגוונים בכל הליגה.

מקום שני – יאניס אנטטקומפו

אם מדרגים את שלושת השחקנים המגוונים ביותר בליגה, קשה שלא להכניס לדיון את היווני בן ה-25, שרק הולך ומשתפר יותר ויותר מדי כל עונה, קולע בקצב של כמעט נקודה לכל דקת משחק ועד עצירת העונה היה נראה בדרכו הבטוחה לזכייה בתואר ה-MVP בפעם השנייה ברציפות.

יאניס קיבל לפני מספר שנים את הכינוי "הגריק פריק", ולא סתם – יאניס הוא ספסימן עם ידיים עצומות, שרירים המשתרגים לאורך כל גופו ויכולת קפיצה לשחקים. ג'יימס הארדן טען שיאניס הוא שחקן לא מיומן, אז תנו לי לענות למזוקן – יאניס הוא מיומן, ללא כל ספק. אמנם נראה שהפיזיות הדומיננטית מעצבת כמעט את כל משחקו, אך כמו קוואי, הנתונים הגופניים שלו הם לא כל הסיפור – הוא שחקן מאוד חכם ובשתי העונות האחרונות התקרב ל-6 אסיסטים בממוצע למשחק, כשאל כך הוא מחבר הגנה מדהימה, לא משנה אם בפרימטר או בצבע, יש לו את המסוגלות לעצור שחקנים, ואל כך הוא מחבר קליעה שהשתפרה לאין שיעור השנה, כשהוא לוקח 2 זריקות יותר משלוש למשחק וקובר אותן באחוז לא מדהים של 30.6%, אך מספיק כדי להוות איום מינימלי.

כשמחברים את כל אלה אל שחקן אחד, מקבלים שחקן שהוא מגוון ויודע לעשות כמעט הכל על המגרש, והוא נמצא כאן בזכות ולא בחסד.

מקום ראשון – לברון ג'יימס

לא אחר מאשר המלך נמצא במקום הראשון שלי בדירוג השחקנים הכי מגוונים (וככל הנראה הכי טובים כיום, מה שמראה על חשיבותו של גיוון במשחקם של שחקנים) – בגיל 35, לאחר לא פחות מ-17 עונות בליגה, הוא עדיין אחד מהשחקנים הדומיננטיים והחזקים ביותר (גם במשחקו וגם פיזית) בליגה.

אין יותר מדי מה להרחיב עליו – הוא ממשיך לקחת ריבאונדים ולקלוע בקצב מסחרר, כשהוא מוסיף קליעה מטווחים ארוכים יותר ויותר (כולל מהלוגו!) ואפילו חשוב מכך, הוביל את הליגה באסיסטים כשהוא מבצע מעבר מושלם לעמדת הרכז ומנהל המשחק, דבר שמראה כמה מגוון ומדהים הוא. הקליעה, הדומיננטיות והמסירה הפנומנלית גרמו לכך שאצלי, לברון הוא בטופ, ובטיר משלו.